<h1>ראבי"ה סימנים תתי"ח—תתי"ט</h1>
<h2>דף ח:</h2>
אין נושאים נשים במועד לא בתולות ולא אלמנות ולא מייבמין [מפני ששמחה היא לו] אבל מחזיר הוא את גרושתו. ירושלמי [ה"ז] מן הנשואין אבל מן האירוסין אסור. ומארסין אבל לא כונסין ואין עושין סעודת אירוסין. כל אילו שאמרו אסורין לישא במועד מותרין לישא בערב הרגל. ומשום ספיקא שמא יצטרך להשכים למחר לבית דין על עסקי טענות בתולים ואין דנין ביום טוב לא דיני ממונות ולא דיני נפשות, משום הכי לא נמנעו מלישא, חדא דלא שכיח, ותו שאם ימצא ומגלה הדברים לבית דין למחר (ו)ימתינו לדון ולחקור עד ממחרת שהוא חול. וכן מפרשינן ההוא דאמרינן התם בכתובות [ד' ע"ב] ובין כך ובין כך לא יבעול בערב שבת משום שמא ישחוט בן עוף אבל משום השכמת בית דין לא שבקינין. והא דאמרינן התם [ה' ע"א] מאי איכא בין ברכה לשקדו איכא בינייהו יום טוב שחל להיות בערב שבת, ומשמע ששרו למינסב אלמנה, איכא למימר בפורים או בחנוכה, אי נמי יש לומר (לא) יבעול בלא סעודת שמחת נשואין. ירושלמי [פ"א ה"ז] העבד מאי שישא אשה במועד נשמענה מן הדא מי שחציו עבד וחציו בן חורין וכו' הלא לא נברא עולם אלא לפריה ורבייה הדא אמרה עבד מצווה על פריה ורבייה וכל המצווה על פריה ורבייה אסור לישא אשה במועד. והירושלמי סבירא ליה טעמא כרבי יצחק נפחא שאמר משום ביטול פריה ורבייה. ואית דמפרשי בירושלמי נמי משום שאין מערבין שמחה בשמחה, ויליף לה מדכתיב [בראשית כ"ט] מלא שבוע זאת [ונתנה לך גם את זאת] וגו', שבעה ימי משתה של לאה שלא לערב שמחה של זו בזו. וכמדומה לי שמשם נהגו הראשונים שלא לעשות נשואי שני בנות או שני אחים או אח ואחות ביחד, ואפילו נכריות היו הראשונים נזהרין מפני עין הרע והאידנא [לא קפדי] בהו (ב)עלמא מפני הוצאה. ושומר פתאים ה'. ותניא באבל רבתי [פי"א] אין מקלסין שתי כלות בעיר אחת אלא אם יש בה כדי לזו ולזו. אמר (רבי שמואל) [רשב"א] אף על פי כן אסור מפני האיבה, פירוש אם האחת יפה מחבירתה יש איבה ביניהן, וכן אם מכבדין האחת טפי מחבירתה. ונראה לי שמזה הטעם הקפידו הראשונים בכך.
